חיפוש
  • ד"ר, אביבה מזור

מיניות ואהבה בזוגיות והקשר ללא ידוע המשפחתי

עודכן ב: 13 יונ 2018


מיניות ואהבה בזוגיות והקשר ללא ידוע המשפחתי

האהבה והמיניות בקשר הזוגי הם ערוצים מרכזיים להבנת המרחב הזוגי, מנקודת הראות של הטיפול הזוגי ושל הטיפול האישי. הקשר הרומנטי, שהנו אחד מאבני היסוד של הקשר הזוגי, משלב רגשות אהבה ומיניות שמתפתחים בהדרגה למכלול שלם של יחסים. ממאמרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית בחיי המבוגר והמשפחה, ערוצים אלה מתקיימים, לעיתים בהתאמה ובהרמוניה ולעיתים בפער ובניתוק. אהבה ומיניות מתמזגים למארג יחסים בלתי ניתן להפרדה ואולם מארג היחסים הזה משתנה ומתפצל, לאור מצבי טראומה או משבר, עד כדי ניתוק בין רגשות האהבה לבין מימושן במיניות בקשר הזוגי. בטיפול הזוגי והמשפחתי אנו עדים למשברים שנגרמים בעקבות פיצול מתמשך שנוצר בין האהבה לבין המיניות. מאחר שיחסי האהבה והמיניות הם בחלקם הגדול בלתי- מילוליים, ניתן להבחין בהצטברות העומסים של חומרי הלא ידוע המשפחתי ביחסים אלה החל משנות הבגרות הצעירה ועד הבגרות המאוחרת. במאמר זה נתמקד בשני מצבים של פיצול: חוסר התאמה מיני והפסקה חד צדדית במיניות הזוגית. מאחר שאלו שתי תופעות שכיחות, יחסית, וקיים כבר חומר קליני וטיפולי רב, התיאור הנוכחי מתמקד בחומרי הלא ידוע המשפחתי ובמה שקורה ביחסים מנקודת ראות של הטיפול.

אהבה ומיניות והלא ידוע המשפחתי בטיפול הזוגי

מנקודת הראות של הטיפול הזוגי, יחסי האהבה והמיניות נגישים חלקית מאוד למטפל, ולעתים קרובות אינם מדוברים בין בני הזוג בקשר הזוגי שהם עצמם בנו יחדיו. הכלים של הטיפול הזוגי שונים מכליו של הטיפול המיני. בתהליך של הטיפול הזוגי, שאינו ממוקד ביחסי המין, יחסי האהבה, המיניות או האינטימיות , מוזכרים לעיתים, מיד עם ההכרות של הזוג עם המטפל, אך כדי לטפל וליצור שינוי בקשרי האהבה והמיניות, נדרש אמון ובטחון רב בין המטפל לבני הזוג שנבנה לאורך זמן ממושך. הנחת היסוד הזו רלוונטית בטיפול הזוגי שמתבסס על מודל ההתקשרות, פסיכולוגיה התייחסותית, פסיכותרפיה דינאמית והזרמים השונים של הגישה המערכתית.

לעתים קרובות, הזוג מתאר את הקשר הרומנטי ואת ההתנסות המינית באופן חלקי ועקיף. אלה נושאים שלא קל לחשוף אותם ויש קושי לדבר עליהם באופן גלוי. לכן, באופן טבעי מצטברים בהם חומרים 'שלא מדברים' עליהם ובני הזוג 'מקווים שהם יסתדרו 'במשך הזמן. במילים אחרות, העומסים ביחסי האהבה והמיניות מצטברים בלא ידוע המשפחתי של בני הזוג. חסרונה של השפה הטיפולית בהקשר של המיניות הארוטית ויחסי האהבה גורמת למרבית המטפלים, לדבר בשפה מטאפורית. זאת כדי להימנע מחשיפה גלויה מידי ומכאיבה שיוצרת מצב שהוא על גבול הטראומטי. המטפל שחושב כי התמונה ידועה לו במידה רבה, מגלה להפתעתו שוב ושוב, עד כמה נושאים אלו חומקים מהזוג עצמו ומהבנתו שלו.

במאמר זה נתייחס לשתי תופעות רווחות יחסית ביחסי האהבה והמיניות של בני הזוג: א. חוסר התאמה מיני וב. הפסקה חד צדדית במיניות.

לרוב, בני הזוג נמנעים מלנסח באופן מפורש או מתקשים להבין מה קרה באינטראקציות ההדדיות שמובילות להתרחקות ביחסים שביניהם. הם נוטים להכחיש או להתעלם מתוך תקווה שהתופעה הזו חולפת. הירידה בחשק המיני, בתשוקה לבן או בת הזוג המובילים להימנעות או ניתוק בפועל של היחסים האינטימיים, מעוררים את חרדת הפרידה בעוצמה רבה. אולם, ככל שהיחסים מתקבעים במרחק והימנעות מקירבה פיסית ורגשית הקושי ליצור שינוי בקשר מתגבר עוד יותר וכך גם העומסים של הלא ידוע המשפחתי ביניהם.

חוסר התאמה מיני

חוסר התאמה מיני במרחב הזוגי המשותף מתגבש למצב של א-סימטריה בולטת, שלא ניתנת להכחשה בין השניים. לדוגמא, למרות תשוקה לבן הזוג, המפגש הממשי עמו יוצר בושה, מבוכה, אדישות וחוסר משיכה, בגלל הדחיה של בן הזוג האחר. אמנם, מצבים כאלה קיימים זמנית כמעט בכל זוגיות, אולם הם בדרך כלל חולפים (למשל - בתקופת הריון ומעבר להורות, מצבי חולי פיסי ונפשי, תקופות לחץ נפשי, אבל ועוד). חוסר התאמה מינית שהופך לפגיעה בקשר מתבטא בכך שהמצב הזמני הופך לכרוני, והחסך הגופני אצל העצמי שחש תשוקה לבן הזוג, מצטבר לחסר שאי אפשר להכיל ולשנות אותו. בהדרגה חסר זה נהפך למלכודת שמפרקת את האהבה והמיניות של הקשר בכללותו.

דוגמא, בני זוג שמראשית ההכרות ביניהם, האישה חשה שיחסי המין לא מספקים עבורה. הקשר הרומנטי מתחזק ביניהם והאהבה מתעצמת וכך נוצרת תקווה משותפת שהמצב ישתנה בהמשך החיים המשותפים. אולם הציפיות הללו אינן מתממשות ביניהם, וככל שחולף הזמן, הם נמנעים מיחסי מין. הניסיונות להבין זה את זו אינם מקילים עליהם וכך אף אחד לא מנסה לדבר על התקיעות והחסימות שבין שניהם. במהלך הזמן, בת הזוג מנסה להמעיט ברגשות האכזבה בגלל חרדת הפרידה במרחב הזוגי. היא נוטה לצמצם את חלקה ביחסים האינטימיים שגורמים לסבל של בן הזוג וכך חשה מוגנת ביחסים, ומוכנה להסתפק בכך. בגלל ההגנות שלה וההשלמה של בן הזוג, נוצרת אשליה שזה מצב שניתן להשלים עימו לתמיד. ככל שבני הזוג מתעלמים מהצרכים השונים והרצונות זה מזו, נוצרים עומסים רגשיים ופיסיים שאי אפשר לדבר עליהם ואי אפשר כבר להדחיק או להכחיש אותם. עומסים אלה הופכים ללא ידוע המשפחתי. השניים אינם מדברים על הקשיים שלהם, על ההתרחקות ועל הקושי להסתגל למצב כזה. כבר מתחילת הקשר, הפערים האלה גורמים לתחושה של ניתוק ביניהם וריקנות ב'ביחד' . במקום שההכרות המינית והרגשית תתפתח ותסקרן אותם זהותו של הזולת האחר הופכת לאנונימית יותר.

בתהליך הטיפולי, רגשות של מתח ואי-נעימות אופפים את המפגשים המשותפים. שני בני הזוג חשים חוסר אונים ופחד מפרידה ומפירוק הבית. העומסים של הלא ידוע המשפחתי במרחב המשותף לא ניתנים לבירור ולשינוי. בטיפול, בני הזוג מפחדים להכיר בשוני שנוצר ביניהם ובפערים שמפצלים בין האהבה והמיניות. הם נמצאים במצב של קיפאון ושיתוק. לאחר מספר שנים בני הזוג נפרדים והאישה יוצרת קשר זוגי חדש ומותאם יותר.

נשאלת השאלה :כיצד ניתן לטפל במצב שכזה באמצעות הגישה אל חומרי הלא ידוע המשפחתי.

תהליך הטיפול באמצעות הספירלה המשפחתית

אנחנו מחלצים את הלא ידוע המשפחתי באמצעות תנועה בין כמה נקודות מבט, תנועה שחוזרת על עצמה, כמעין ספירלה. הספירלה המשפחתית אורגת ומפגישה את נקודות המבט וההתייחסויות השונות, ומוצאת את נקודות החפיפה, השייכות והדמיון ביניהן, וכן את מצבי הזרות, השוני והאחרוּת.הספירלה המשפחתית היא תהליך טיפולי המנסה ליצור מרחב ביניים בין המטופל, המטפל ובני המשפחה האחרים. מרחב הביניים מאפשר להנכיח את נקודת המבט של הזולת האחר על אף השוני והקונפליקט שביניהם, מבלי לאבד את ההזדהות והאמפטיה במפגש הטיפולי. מה פירוש ההנכחה הבין-אישית ?

המטפלת מנסה ליצור זיקה חדשה בין בני הזוג שמתבססת על כמה צירי התנסות שכל אחד מהם מביא לקשר. א. בת הזוג שחשבה או קיוותה שאי התאמה המינית בינה לבין בן הזוג תחלוף עם השנים, מזהה שבעצם היא איבדה את הקשר האינטימי עימו מתוך הגנה לא מודעת שלה על עצמה. הקיבעון בין השניים, לא איפשר להבנות מחדש דפוסי חיזור, אינטימיות ומיניות שונים מאלו שהיו בראשית הקשר. ב. באמצעות חשיפת חומרי הלא-ידוע, בת הזוג שומעת לראשונה כיצד היא השפיעה על בן הזוג וכיצד הושפעה ממנו. השאלה: מה השתנה בבן הזוג במשך השנים ביחד, מגלה את הזרות והשוני הגדולים מדי בין בני הזוג. ג. הספירלה הטיפולית מאפשרת לחזור שוב לנקודות הפירוק וההסתרה כדי להרחיב יותר את נקודת המבט של כל אחד מבני הזוג.

לדוגמא, מסתבר שבת הזוג מכירה רק דפוס התקשרות אמביוולנטי-נמנע ומצפה שהשינוי יבוא מעצמו. בן הזוג מגיב בהאשמה ולחץ. ד. המטפלת מאפשרת 'הכרות אחרת' כדי לחשוף את חוסר האונים שהזוגיות שלהם ביססה ביניהם. מתברר כי 'דפוס הניתוק- וההאשמה' מסווה את הגילוי הבוגר והיוודעות ההדדית לגבי הסביכות שבין האהבה ובו זמנית האבדן והאבל שכרוכים בחוסר הסיפוק המיני בגלל נתונים פיסיים מסיומים. ה. שאלת הבחירה של הקשר הזוגי עולה עתה באופן גלוי וסימטרי בין השניים. הטרנספורמציה בתהליך הטיפולי יכולה להוביל לבחירה בפרידה או בהשלמה אחרת בין השניים.

מיניות ביחסי הזוג והלא ידוע המשפחתי

הקשיים שמתגלים בפיצול שבין יחסי אהבה ומיניות יוצרים אינספור מצבים שבני- הזוג לא מדברים עליהם, מתעלמים מהם או מכחישים את קיומם. כל אלה הן דרכי התמודדות עקיפות אך טבעיות לאיום שנוצר בקשר הזוגי. כך מצטברים משקעים רגשיים ופיסיים שנכנה כאן כחומרי הלא ידוע המשפחתי. הידיעה המפוזרת בין השניים לגבי הפערים והחלקיות של הקשר מתווספת ומתרבדת, במהלך השנים. בני הזוג יוצרים 'הסכמים שבשתיקה' - לדוגמא, הם רבים על נושאים משניים, שומרים מרחק זה מזו, לא הולכים לישון באותה שעה, ישנים עם הילדים תקופות ארוכות, נמנעים ממצבי אינטימיות וקירבה, מתעלמים ממיניות שמוצגת בסרט או מסדרת הטלוויזיה החושפת את הבעיות המיניות שלהם, ועוד. מצבי הימנעות כאלה מבטאים, בפן אחד, תחושה של שיתוף פעולה, מעין תהליך מאזן ומייצב את הזוגיות. אך בו זמנית, בפן האחר, הם הופכים למעין לאקונה (נקודת עיוורון ) בין השניים הצוברים חומרים של הלא ידוע המשפחתי. הבחירה המודעת להמשיך את הזוגיות, כדי לא לפרק את המשפחה - אינה מוחקת את הכאב, הצער, וההחמצה, כשמצב זה יכול להתקיים עד גיל המעבר והזיקנה.

במילים אחרות, כשאי התאמה מינית, אינה תופעה זמנית בזוגיות אלא הופכת לדפוס מקובע ביחסים, היא מערערת את הקשרים של הקירבה, החיבור והביטחון זה בזו. היא עלולה לחלחל להיבטים זוגיים אחרים שאינם מיניים, כגון חוסר הערכה, ויחס מרוחק ונוקשה. פעמים רבות, בני הזוג אינם יכולים לחרוג מהדפוס שנוצר באופן אוטומטי בגלל היעדר של התנסויות מיניות מהעבר וההיסטוריה האינטימית שבין שניהם.

ההשפעות של הקשיים במיניות ובקשר הרומנטי מתבטאות ברמות העומס של הלא ידוע המשפחתי. ההוויה הפנים-נפשית נהפכת לבליל של תחושות אשם, דחייה, עוינות, ואף שנאה. ההוויה המשותפת מתמלאת ברגשות כעס ואכזבה, שהופכים לעיתים לתוקפנות סמויה ולעיתים לחוסר אונים. במקרים רבים נראה נתקים ממושכים בין בני הזוג כשכל התחושות הללו לא ניתנות לעיבוד ולהכלה. התהליך הטיפולי מציע כלים לעיבוד ושינוי במרחב האישי ובקשר הזוגי כשהגישה של הלא ידוע המשפחתי מאפשרת ליצור מעקפים שונים כדי להגמיש את המילכודים ביחסים ולשחרר את העצמי.

הפסקה חד צדדית

במצבים רבים, אחד מבני הזוג מפסיק לחלוטין לקיים יחסי מין (או נעתר לכך רק לעתים רחוקות, שלא כמו בעבר). הצד השני מוצא עצמו ננטש ודחוי, כשההסברים אינם נראים כסיבה האמתית מבחינתו. בן הזוג הבוחר להתנתק יוצר שבר בברית הזוגית. הנסיבות להפסקה חד צדדית הן מגוונות וקובעות, במידה רבה, את ההתמודדות של בני הזוג. ניתן להבחין בין נסיבות שנכפות על אחד מבני הזוג כגון: חולי ונכות, שינויים התפתחותיים של בגרות וזיקנה לבין נסיבות שנובעות מבחירה.

הפסקה חד-צדדית היא בעצם פרידה חלקית בתוך המרחב הזוגי המשותף. לא פעם, רק הפרידה הממשית מעלה על פני השטח מה שהיה חבוי ולא מדובר בין בני הזוג. הניתוק במיניות מחצין, עם השנים שחולפות, את אבדן הקירבה כשהפער והזרות הולך וגדל בין בני הזוג. לדוגמא, בת הזוג, חשה לאחר הלידות כי אינה מושכת יותר ואינה נמשכת אל בן זוגה. היא בחרה לחיות בנתק החד צדדי אולם, בן הזוג, שמבקש להיות בקירבתה וזקוק לה נמשך אליה כרגיל ומתקשה לקבל את השינויים שהוא חווה כדחייה או כפייה כלפיו.

לעיתים, הפסקה חד-צדדית של חיי המין יוצרת מסרים כפולים. מרבית היחסים שמבנים את המרחב המשותף ממשיכים להתקיים, אהבה, יחסי אינטימיות, קירבה וכמובן שיתוף פעולה יומיומי. בו זמנית, מתקיימות במרחב זה פגיעה והתעלמות שנכפים על בן או בת הזוג שאינם שותפים –אלא בעל כורחם- בהפסקה החד צדדית.

נשתמש בנושא שכיח זה, של הפסקה חד- צדדית של המיניות, כדי להאיר את הקשר בין הלא-ידוע המשפחתי ומיניות של הקשר הזוגי. כאשר קיימת התאמה ספונטנית בסיסית בין בני זוג, מרבית השינויים של העצמי עוברים התאמה במרחב הביניים הארוטי ללא מילים. כך, בני זוג מצליחים להתאים את חיי המין שלהם לשינויי הגיל, שינויים ברובד הגופני והמנטלי, לשינויים באורח החיים המשותף, לשינויים בפנטזיות המיניות, ועוד. אולם במצבים ממושכים של פרידה ארוכה, ניתוקים, נכות או חולי הפוגעים ביחסי המין הרגילים, הציפיות לשינוי ספונטני ומתואם אינן ריאליות. בני הזוג מגלים שהם צריכים ליצור מרחב ביניים שיאפשר שיח וחשיפה, אמון וגמישות כדי להכיל את השינוי שנוצר ביניהם.

בתהליך הטיפולי, לפעמים, מסתבר שבני הזוג 'שכחו' את השפה המינית והאינטימית ביניהם. למרות שהקשר ביניהם הדוק ויומיומי, בן הזוג כלל לא יודע מהן התחושות של בת הזוג והיא אינה מודעת להשפעות של היחסים ביניהם על הדימוי העצמי של בן הזוג. הם רוקנו את המרחב האירוטי כששינוי המשמעות הזו חומק מהם.

סיכום

לסיכום, שתי התופעות המיניות העשויות להתרחש בקשר הזוגי – חוסר התאמה והפסקה חד צדדית - מרגע שנוצרו והתקבעו במרחב הזוגי המשותף, הן הופכות לחומרים שלא מדברים עליהם. כך, בנוסף לפיצולים בקשר מתווסף גם עומס כרוני בלא ידוע המשפחתי . אמנם, ניתן לטפל בתופעות האלה בגישות שונות, אך במאמר זה מוצעת אפשרות נוספת.

הלא ידוע המשפחתי ומרחב הביניים הארוטי מאפשרים למטפלים, שאינם סקסולוגים, להתייחס לנושא המיניות הזוגית, כיחסים ממשיים, נפשית וגופנית. מטפל המזהה את חסרונם של תהליכי ההתמרה המשותפים בין בני הזוג, יכול להתייחס לבעיות ביחסי המין, באמצעות חומרי הלא ידוע המשפחתי שקשור לקריסות של הקשר הזוגי. במילים אחרות, אם ניתן ליצור מרחב הידברות טיפולי מקביל למצבי המיניות והאינטימיות, בני הזוג יכולים להשתחרר מהמגבלות של שפת הגוף. הטיפול מאפשר לבני הזוג מרחב מקביל להתבונן על ההתאמה ביצירת אובייקטים חדשים בין השניים לגבי יחסי אהבה ומיניות.