טיפול זוגי ומשפחתי בטראומה משפחתית באמצעות הלא ידוע המשפחתי
הטראומה והשפעותיה על חיי היחיד, המשפחה והחברה נמצאים במוקד מאמרים רבים שמבוססים על תובנות והתנסות בתחומי פסיכולוגיה התפתחותית, הפסיכולוגיה הקלינית, החברתית וזרמים שונים של הטיפול הזוגי והמשפחתי. במאמר זה נתייחס לטראומה המשפחתית וההתמודדות עם השלכותיה באמצעות חומרי הלא ידוע המשפחתי. תחום שלא נחקר דיו הן בטיפול בקליניקה והן במחקר.
כיצד נוצרים חומרי הלא- ידוע המשפחתי בטראומה
טראומה מתייחסת לאירוע הרסני באופן קיצוני שפוגע באדם ועוצר את תחושת ההמשכיות וההתפתחות הרגילה של חייו. הטראומה גורמת לפירוק של יכולות נפשיות במציאות החיים של האדם הנפגע מהאירוע ההרסני. הפירוק הנפשי מתבטא בפיצול דיסוציאטיבי. הדיסוציאציה משפיעה על היכולת להכיל וליצור אינטגרציה של ההתנסויות, כולל היחסים במשפחה ובחברה. ניתן לראות כי מצבי הסבל של היחיד הפוסט-טראומטי משפיעים על היחסים עם בני המשפחה, על ידי צמצום שלהם, בידוד וניתוק בחלק מהיחסים או לחילופין נוצרים יחסים תגובתיים מאוד מלאי כעס וקונפליקטים בעוצמה גבוהה. טראומה מעצם טבעה חודרת לכל רובדי המציאות. לדוגמא, התמכרות של בן משפחה, בגידה בזוגיות, פגיעה מינית, אלימות בבית או הגירה כפויה למקום מגורים בארץ אחרת עלולים לגרום לטראומה משפחתית.
ישנן טראומות שנשארות מנת חלקו של היחיד, ואינן הופכות את המציאות של כל בני המשפחה על פיה; גם אם הטראומה האישית יוצרת סבל אצל כולם. כך, אב הסובל מהלם קרב, לא בהכרח הורס את יחסי האחאות של ילדיו, או את הקשרים שלהם עם אמם. זאת, על אף שכולם סובלים מהעדר התפקוד שלו ומהתפרצויות הזעם שלו. לעומת זאת, ישנן טראומות גורפות יותר – כאשר המשפחה כולה עוברת מלחמה, אסון טבע או תאונת דרכים קשה; או אובדן של ילד או הורה בטרם עת. טראומות כאלה משפיעות על כל מערך היחסים באופן בלתי הפיך. הרס היחסים בטראומה משפחתית גורם לניתוקים, פיצולים, שבירות וצמצומים קיצוניים ביחסים בין בני המשפחה ולא רק בנפשו של היחיד.
הטיפול המשפחתי והזוגי המתמקד בטראומה המשפחתית מבוסס על מגוון רב של מחקרים ומאמרים קליניים ותיאורטיים כדי להבין את מירב ההיבטים והמאפיינים שביחסים המורכבים מאוד במשפחה כתוצאה מהטראומה.
פיצולים ושברים בטראומה משפחתית: אחים שכולים והלא ידוע המשפחתי
בטראומה משפחתית , היחסים מתאפיינים, לעיתים, בניתוקים שמצמצמים יותר ויותר את המבע הרגשי, את היחסים הקרובים של רוך ואהבה או מיניות זוגית, ואת התקשורת הפתוחה. שיתופי הפעולה ההדדיים נקטעים ומתפוגגים עד לאבדן האמפתיה וההזדהות בין בני המשפחה. כך, כל אחד מוצא עצמו מבודד עוד יותר בהתמודדותו עם הכאב של האובדן במשפחה. לדוגמא: אח שכול אינו יכול להקשות על ההורים השקועים באבל על בנם ולפיכך, הוא נמנע מלפנות אליהם לתמיכה ועזרה בהתמודדותו האישית. בהדרגה הוא עלול לצמצם את היחסים עם הוריו באופן חד צדדי. מחד, הוא עומד לרשותם כדי לעזור להם באבל אך מאידך, אינו מבקש מהם דבר ואף לא משתף אותם בכאב ובסבל שהוא עובר כדי לא להעיק ולגרום לעומס וסבל נוספים. מנקודת הראות של ההורים גם הם אינם משתפים את האח השכול בכאבם כדי לאפשר לו לחזור לשגרה האפשרית עתה מבלי להקשות עליו. בהדרגה, הפיצולים האלה ביחסים גורמים לכך שהאח השכול יודע באופן חלקי מאוד מה קורה להוריו וגם הם מודעים באופן מצומצם מאוד למה שקורה בחייו שלו. החסימות ההדדיות האלה מובילות לניתוקים והשטחה שמגוננים על היחסים והמרחבים המשותפים של בני המשפחה. המכנה המשותף הרגשי שנבנה במשך השנים ביחסי המשפחה הולך ומתמעט והחלל של האח שמת, הזיכרונות סביבו, ההתמודדות עם האובדן הופכים לנושאים לא מדוברים. הם הופכים למעין 'אובייקט המשותף' שכולם יודעים אותו אבל אסור לדבר עליו; הם גם מרחיקים את בני המשפחה האחד מהאחר כשהם נמנעים מלבטא את כאבם על שרשרת האובדנים הנוספים שנוצרים תוך כדי ההתמודדות עם הטראומה. בדומה למצבי עצמי מפוצלים הפועלים בנפשו של האדם, השינויים הפוסט-טראומטיים משבשים את הקשר בין הרגשות המזינים, המחזקים והמיטיבים במשפחה לבין מצבי ההישרדות ההכרחיים. לעיתים, מצבים כאלה הם דרך קצרה לניתוקים ממשיים ביחסים, ללא כוונה מודעת.
כך, הידיעה לגבי מה שקרה, מתכנסת למעין 'כיסים מנותקים'. החלקים הרגשיים של בני המשפחה אינם נכנסים באופן ישיר לשיחות ולתקשורת הגלויה בין בני המשפחה. קרעי הזיכרונות שלו, נותרים ללא מובן כי אינם מגיעים לשיח גלוי או הזדהות עם בני המשפחה האחרים, על אף שכולם עברו את האירוע הטראומטי.
שוליות בטראומה משפחתית: גירושים טראומטיים והלא ידוע המשפחתי
בדוגמא של גירושים טראומטיים, ידוע, שכאשר הקונפליקט בין הורים מקצין לפני הגירושים ואחריהם, עולמו של הילד נפגע בכל רובדי המציאות בחייו. ברובד המנטלי הוא נקרע בין נאמנויות כפולות באופן בלתי-פתיר( 'בעד מי הוא, למי לציית, את מי שואלים רשות'). תהליכי ההתפתחות הנפשית והחברתית מעוכבים בחלקם משום שהילד לא יכול להתבטא בחופשיות עם הוריו, אינו מבקש עזרה כי כל פניה למי מהם מהווה 'בגידה' בהורה האחר. הוא עלול לאבד את בסיס הביטחון המרכזי של חייו. המריבות, הקונפליקטים, התפרצויות הזעם, כפייה חד צדדית שבין ההורים תופסים את מרכז הבמה המשפחתית. פעמים רבות התחושות הטראומטיות של הילד הופכות לחומרי הלא ידוע והם נדחקים לשוליים של הגירושים שאינם מסתיימים בין בני הזוג. מצבי הטראומה של הילד מצטברים לעומסים שאינו יכול להתמודד עימם לבד- על אף שההורים, הסביבה החינוכית ובני המשפחה המורחבת עדים בדרך כלל למצבו הממולכד. המילכוד הגלוי לעין אינו זוכה לעזרה בהתמודדות, כמו כן לא ניתן פתרון עבור הילד עצמו. לדוגמא, לגילויי הקירבה והחיבה שהילד זקוק להם דווקא עכשיו, מתלווה רגש אשם כלפי ההורה האחר, ועל כן הם מלווים במצוקה ולא רק בתחושת רגיעה וסיפוק. העדר שותפות תפקודית מינימלית אצל ההורים יוצר חוסר יציבות בחלוקת הזמנים וחלוקת התפקידים שבין ההורים: מי ייקח לחוג, אצל מי יהיה הילד בחג, בחופש? הבית והרכוש המשותף מתפצלים בין שני הבתים, אולם כשאין שיתוף פעולה מינימלי בין ההורים גם רכושו של הילד הופך מקור לקונפליקט המערער את הקביעות והיציבות בחייו של הילד.
אמנם ההורים מודעים למה שמתחולל ביניהם כשהמצב ההרסני מתמשך, אולם בגלל שהקונפליקטים המתמשכים יוצרים נאמנויות כפולות, אין אף דמות שמכילה את הרגשות האלה של הילד. עוצמת הקונפליקטים אינה מאפשרת לבני המשפחה- כולל המבוגרים- ליצור מהשברים והקרעים של המרחב המשותף תפיסה קוהרנטית של מציאות שלמה ורציפה. לכך מתווספות תחושות של אובדן תקווה כשמצב זה מתמשך לאורך זמן רב. השברים הרגשיים בעצמי וביחסים עם הדמויות המשמעותיות ביותר מתבטאים בתחושות של זרות ובידוד שחודרים לרגשות מוכרים שהיו פעם, כמו שייכות ונאמנות ביחסי המשפחה.
חומרי הלא ידוע המשפחתי מצטברים מהעומסים ביחסי הילד עם כל אחד מהוריו. בסיס האמון וההזדהות עמם מתערער כשהקונפליקט המתמשך ביחסי הזוגיות משפיע על יחסי ההורות. במצבים כאלה, התמיכה והזדהות של בני משפחה אלו באלו יכולה לאפשר עיבוד – חלקי לפחות – של אירועים טראומטיים, במקום "לקבור" אותם. חשוב להבהיר שהטיפול בתהליכים ובמרחבים המשותפים של המשפחה אינו בא במקום הטיפול ביחיד הפוסט-טראומטי. אולם הטיפול באדם היחיד אינו מכיל ומתמודד עם הרס המצבים והיחסים הרגשיים בהורות, כמו בדוגמא.
טיפול משפחתי
גישות הטיפול המשפחתי בפוסט-טראומה מתמקדות, בדרך כלל, ברמות התפקוד ומשאבי התמודדות של חברי המשפחה. מוקדים אלה חיוניים להתערבות מידית לצורך האירגון מחדש והייצוב של המבנה המשפחתי לאחר טראומה. אולם בהינתן שהשלב הראשון של ייצוב היחסים והתפקוד המשפחתי נעשה, עדיין נותרו חללים רבים בזרמי טיפול שונים לגבי ההתמודדות של בני המשפחה לגבי בנייה ושיקומם של היחסים. נקודת הראות של היחיד או יכולות התפקוד היומיומי של המשפחה כקבוצה, לא מובילים אותנו לענות על השאלה כיצד ניתן ליצור מרחבי ביניים יציבים יחסית, ומהן אפשרויות ההכלה והעיבוד בתוכם. מאחר והלא ידוע המשפחתי נמצא ברמות גבוהות ביותר במשפחה הפוסט-טראומטית, אם תהליכים רגשיים של המרחבים המשותפים או מרחבי הביניים לא שוקמו במהלך הטיפול (אלא היתה התמקדות בתפקוד ובייצוב היחסים), נשאלת השאלה כיצד יתנקזו החומרים הרעילים שמצטברים, לאורך השנים, ביחסים הממושכים של המשפחה.
הגישה של הלא- ידוע המשפחתי מציעה את הטיפול בתהליכי הספירלה המשפחתית והזוגית, (ועל כך נפרט בפוסט אחר).
לקריאת קטעים נבחרים מהספר הלא ידוע המשפחתי