התוכן המרכזי של הרובד המנטלי כולל ייצוגים של דמויות, של אירועים ותהליכים (כגון – תהליך פרידה, תהליך הורות וכד'). מדובר בייצוגים הפנימיים של עולמנו הנפשי והחברתי. חלקם מודעים לנו וחלקם סמויים או בלתי מודעים לחלוטין. הרובד המנטלי ממקד את הקשב בטיפול להשלכות של בני המשפחה, לזיכרונות עבר מוקדמים, ללא מודע האישי, ליחסי הזדהות ואמפתיה בעבר ובהווה ועוד.
הרובד המנטלי מוכר לכולנו בתהליכי הטיפול השונים החל מהפסיכולוגיה הקלינית על ענפיה השונים, הטיפול הזוגי והמשפחתי, הפסיכותרפיה הדינאמית, הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הגישה ההתייחסותית, הגישה הקוגניטיבית –התנהגותית, הדינאמיקה הקבוצתית ועוד.
ביחסי המשפחה נוצרים כל העת מפגשים גלויים וסמויים בין העולמות הפנימיים של בני המשפחה. לדוגמא: גבר שזקוק לאובייקט מעריץ, מוצא אישה הזקוקה לאובייקט נערץ. בזוגיות הבוגרת נפגשים שני עולמות נפשיים, במרחב משותף. כל אחד מבני הזוג מודע באופן חלקי בלבד לתרומתו שלו למפגש הרגשות וההשלכות הזוגי והמשפחתי; המודעות של כל אחד מאיתנו , לחלקו של האחר, היא תמיד חלקית בהגדרה, שכן עולמו הפנימי של האחר לעולם נשאר מחוץ להישג ידנו. מכאן ברור הקשר שבין הרובד המנטלי והלא ידוע המשפחתי.
אובייקטים וירטואליים: כאשר הרובד המנטלי אינו פוגש את גבולות המציאות
בעשורים האחרונים, ניצב בפני אנשי הטיפול הפסיכולוגי והטיפול הזוגי והמשפחתי אתגר נוסף של הרובד המנטלי. חלק ניכר מהייצוגים והאובייקטים הנפשיים מתעצבים על פי העולם הווירטואלי שבתוכו אנו חיים. מהפכה זו מעצימה ומגבירה את תהליכי הדימיון, הפנטזיה והאשליה בקרב אנשים בוגרים וכך מחדדת את מבטנו עוד יותר להבנה של האובייקטים המאוחרים שנוצרים לאחר הילדות וגיל ההתבגרות. כלומר, ההשפעות של התרבות והחברה על עולמנו הפנים-נפשי אינן רק תוצאה של יחסי הורים וילדים מהעבר המשותף, אלא כיום הן נובעות מהשפעות המעצבות את עולמנו כל העת בעוצמה יוצאת דופן. ההבנה והפרשנות בטיפול של עולמות התוכן והרגש האלה הן עדיין בראשיתה הדרך.
מהפכת התקשורת הסירה את הגבולות בין העצמי הווירטואלי לבין העצמי הממשי, בין העצמי הפרטי והאינטימי של היחיד לבין העצמי- הציבורי שלו. הוא או היא מדווחים on line על השינויים שחלים בחייהם בכל רגע ורגע על גבי 'לוח המודעות העולמי'. העצמי הוירטואלי אינו פוגש את הגבולות המציאותיים של הזולת הנוכח. הרשתות החברתיות, מראשית המאה העשרים ואחת, מגבירות את השפעתו של הרובד המנטלי, למימדים ש'בולעים' את החלוקות והקטגוריות שקיימות ב'עולם הישן' בין חוץ לפנים, בין הממשי לדמיוני, בין הזהות האישית לזהות מדומיינת התלויה ביקום האינטרנטי. עוצמתה של הטכנולוגיה לגבי הרובד המנטלי נובעת מכך שהאינטרנט מספק סביבה מקבילה לעולם האמיתי.
הסרת הגבולות ברובד המנטלי בין המציאות הממשית למציאות המדומיינת כתוצאה מהמפגש עם העולם הוירטואלי, היא רבת-עוצמה. העולם הוירטואלי – בדומה לרובד המנטלי - אינו מתייחס לגבולות שמציב הרובד הגופני מבחינת תכונות הגוף (יופי, נעורים, מחלות), גבולות היחסים הגופניים (הבעות פנים ושפת הגוף, פריון, מיניות) וגבול מותו של הגוף של כל אחד מאיתנו (החלשות פיסית, זיקנה ומוות). לבלבול זה מצטרפות שאלות נוספות, באשר לזהותם הממשית של האחרים הוירטואליים, ולממשות היחסים עמם - איפה נגמרת האשליה ('יש לי אלפי חברים') ומתחילה הבדידות ('אף אחד לא אוהב אותי ממש').
כאשר הפער בין המציאות לעולם הוירטואלי והנפשי אינו פוגש רק את היחיד, אלא קשור ליחסי הזוג והמשפחה, הוא הופך לתוכן – לעתים משמעותי ביותר – של הלא-ידוע המשפחתי. בני המשפחה אינם יודעים מה גודלו של הפער, האם קיים בכלל וכיצד להתייחס למשמעות שנובעת ממנו.
חיזור ובגידה וירטואליים: אובייקטים מאוחרים ברובד המנטלי והלא ידוע המשפחתי
לדוגמא, בחיזור הווירטואלי שבאמצעות האינטרנט, כל אחד ואחת מהמשתתפים מציג את העצמי באמצעות תיאור תמציתי ותמונה. העצמי הווירטואלי, הן של המחזרת והן של המחוזר, זוכים לחשיפה מכסימלית ברחבי העולם, ובו זמנית כל אחד נמצא תחת מעטה כבד של אנונימיות. הפער בין החשיפה למראה הממשי וההתנהגות במפגש עצמו לבין התיאורים באתרי החיזורים הוא גדול עד כדי כך, שרוב המחזרים כבר לא ממש מאמינים לתמונות החושפות את האנשים אליהם הם פונים. הסקרנות והתשוקה הטבעיים למצוא בן או בת זוג, הופכים לשלל מניפולציות של 'משחקים דמיוניים': משחק של מילוי פערים, שבו חוסר האמון בתמונה והטלת ספקות לגבי התיאור שחשוף בכרטיס האישי, מובילים להמצאות מדומיינות סביב האדם המתואר. פעמים רבות, הפנטזיה האישית לגבי אותו אדם מתגברת גם על המציאות המבצבצת בשיחה הטלפונית עם אותו אדם, כדי להתאים אותה למי שנמצא בדמיון שלי. לפיכך, לפעמים גם החיזור הממשי אינו מצמצם מיד את הפנטזיה.
דוגמא אחרת היא 'הצצות' של בני הזוג שמחזרים אחד אחרי השנייה, בכל מקורות המידע הוירטואליים הרלוונטיים. לאחר המפגש הממשי, הבחור אומר שאינו יודע את מי פגשה הבחורה: אותו הממשי או אותו הווירטואלי. 'היא נתנה לי את ההרגשה שהיא כבר יודעת מי אני, אבל זה הרגיש לי כמו זיוף, כי אני בכלל לא מחובר למה שכתוב עלי באינטרנט.'
בגידה וירטואלית: בעשורים האחרונים, עם הופעת הפורומים והצ'טים למיניהם באינטרנט, והרחבת השיח בפלאפונים, אמצעים אלו ואחרים הפכו מיידית לבמה של בגידות וירטואליות. המרחב הזוגי חשוף לסקרנות ולפיתוי לדעת מה נמצא לא רק בלבו או בראשו של האחר, אלא גם מה מסתתר במחשב או בפלאפון, שלו או שלה. כידוע, כאב הבגידה הוירטואלית הוא ממשי, וכך גם הטיפול בה. במפגשים הממשיים של בני הזוג בטיפול, שני בני הזוג יודעים שהמושקעות הרגשית בעולם הווירטואלי וביטוייו חצו את גבולות הדימיון הפרטי והפכו למימוש – גם אם חלקי - עם מאהב או מאהבת אמיתיים.
שירי ויהב הגיעו לפגישה דחופה, בסוף יום עבודה, סחוטים, עייפים וכעוסים. שניהם בשנות השלושים לחייהם, הורים לילדה קטנה.
שירי אומרת: תגיד לה מה עשית - אני צריכה לשכנע אותך שבגדת בי?
יהב מגחך ואומר: היא אומרת שבגדתי בה, אבל לא עשיתי שום דבר. הכול במחשב וגם קצת בראש שלך.
שירי לוחשת: אתה הרסת לי את הכיף של החיים וגם שיקרת לי. מה שעשיתם בסקייפ זה לא בגידה? אז מה זה?
שירי מספרת, שכבר שנים היא כותבת הגיגים במחשב, בצ'ט מסוים, עם משתתפים או נכון יותר משתתפות. בהדרגה היא לומדת איך להכניס רק את המשתתפות הקבועות. היא יודעת תמיד מי נמצאת שם, גם אם לא כולן מורידות את המסכות הוירטואליות שלהן.
יהב : לפני שנתיים בערך, סתם בתור הלצה, החלטתי להצטרף לצ'ט המתמשך הזה, מבלי ליידע את שירי. הייתי משוכנע שהיא תגלה ו'תעלה על זה' בשתי שניות, אבל זה לא קרה. התחלתי ליהנות מהמצב של 'הרואה ואינו נראה' על אף ששלחתי לעברה רמיזות כדי שתגלה אותי. סתם שיחקתי קצת.
בהמשך קרה משהו שגם הוא לא צפה. אחת המשתתפות 'הדליקה אותו' בדברים שלה וביחסה אליו. הוא דחה שוב ושוב את הצעתה לעבור לפייסבוק וזה משך אותם זה לזו עוד יותר. "אמרתי לה," הוא ממשיך, "שגם בחיים אני לא נפגש בשעות הפנאי עם חברים, אני לא מתחכך באנשים, וככה זה מתאים לי."
שירי לא נהגה לדבר על הצ'טים שלה, זה היה החלק האינטימי שלה, וליהב זה די עזר, כי ככה לא נאלץ לשקר לה באופן אקטיבי.
מטפלת: למה לא דיברת עם שירי - זה כל כך מתבקש.
יהב אומר: אני באמת לא יודע. זה התחיל כמשחק והייתי בטוח שאנחנו בתדר של משחק. הרגשתי שאני דווקא נאמן לשירי, כי שום דבר לא היה ממשי. זהו, זה כל מה שהיה, אפשר לחשוב מה קרה. (המשך התהליך הנ'ל בספר)
בתהליך הטיפולי ניתן לראות כיצד חוסר הגבולות של המציאות הווירטואלית תורגמו על ידי יהב, באופן סמוי, לחוסר הבחנה בין מה "שלי" ומה "לא שלי". מצבי הפנטזיה האלה "בלעו" את הגבולות הממשיים שנדרשים בכל מערכת יחסים המתקיימת במציאות ממשית. כשהגבולות הללו נפרצים במציאות הממשית, נוצר טשטוש בהבחנה הבסיסית שלנו - בין מה שמותר ומה שאסור, מה טוב ומה רע, מה שלי ומה שלך. הרובד המנטלי לא פגש את המציאות עד שהיה מאוחר מדי. הפער הסמוי הזה בין תפיסות העולם היה טמון בלא ידוע המשפחתי. קשה לדעת מהם הגבולות היום, איפה הם עוברים, ואם יש בכלל גבולות ביקום הווירטואלי.
מרבית תהליכי הטיפול נמצאים בפער דורי מסויים מול היקום הטכנולוגי ושינוייו המהירים. מציאות מקבילה זו מקשה גם עלינו לזהות ולחשוף את הלא ידוע המשפחתי הנובע מהמהפכה הטכנולוגית.
לסיכום: הרובד המנטלי בעידן הנוכחי מציב אתגר מיוחד בפני סוגי טיפול שונים: מהפסיכותרפיה הדינאמית ועד הטיפול ההתנהגותי, מהטיפול הזוגי והמשפחתי ועד הטיפול הקבוצתי . כיצד להבחין באובייקטים והתהליכים של העידן הוירטואלי , כיצד להתייחס למצבי הלא ידוע המשפחתי שנובעים מהם, מהי השפה החדשה שתסייע בסבל המשפחתי , כגון: מנקודות העיוורון של בני המשפחה.