פרק 10: השפעה רב-דורית

​

   ליאת: תמיד היו במשפחה שלנו ניתוקים לא ברורים. כשאחי עזב את בית ההורים, הוא החליט פתאום לא להשתתף באירועים משפחתיים. אולי לו היה הסבר משלו, אבל אנחנו, אני וההורים, רק הרגשנו נתק והאשמה. אף פעם לא קיבלנו שום הסבר, לא לסיבות לניתוק ולא לשיבה שלו בסופו של דבר.

   המטפלת נזכרת שליאת סיפרה פעם על סבה מצד אביה, שהיגר לארץ אחרת ו"שכח" להביא את אשתו וילדיו במשך כמה שנים. עד היום לא ברור לאף אחד מה קרה ומדוע הוא נעלם לתקופה כל כך ארוכה, אבל יש חור ריק בסיפור המשפחתי, על אף שהמשפחה התאחדה וכולם חזרו לחיות יחד כאילו לא קרה דבר.

   ליאת ממשיכה: זה היה סיוט. כשאני שומעת על נעדרים זה מרגיש לי שזה המצב הכי קשה, אולי יותר ממוות, כשיש מצבה וודאות של הסוף, אפשר לפחות להיפרד כמו שצריך. מדי פעם, כשאחי התקשר מ-nowhere, לא יכולתי להתאפק ו"שטפתי אותו" - בעיקר אם שמעתי בקולו שהוא במצב רוח טוב. ביקשתי לפחות הסבר, אבל הוא המשיך בשלו. זה לגמרי ערער את כולנו. עד היום זו תעלומה או סוד, איזה שיגעון שנכנס בו. איך להסביר את ההתנהגות הזאת בבית שלנו? המסירות של ההורים לילדים הייתה תמיד במקום הראשון, גם בתקופות הכי קשות שלהם. אמי שאלה כל הזמן על מה הוא מעניש אותה. הדיכאון שלה היה נורא, היא רצתה ללכת לישון ושנעיר אותה רק כשהוא יחזור. בשבילי הנתק אתו נהפך, עם הזמן, לבושה גדולה. נמנעתי מאנשים שהכרנו מהעבר כי לא ידעתי להסביר מאיפה זה נפל עלינו.

  מטפלת: כמו מישהו קרוב ומוכר שהופך פתאום לזר והוא הפך גם אתכם לשותפים שכאלה. דווקא ההיעלמות שלו כפתה על כולכם להתייחס למשהו לא ידוע.

​

ליאת מחפשת הסברים לאירוע המשפחתי של בני דורה, אירוע משברי וטראומטי שיוצר דיסוציאציות בתוכה וביחסי המשפחה. אולם בחוויה האישית שלה ההקשרים לאירועי העבר אינם קרובים דיים להתנסוּת ולעוצמתה בהווה. הקישור של התנתקות האח וחומרי הלא-ידוע המשפחתי שנוצרים במשפחה הגרעינית בהווה להעברה הרב-דורית אינו אוטומטי. פעמים רבות נוצרים מצבים אשר בפרשנות לאחור ובדיעבד אפשר להצביע על דמיון בינם לבין אירועי העבר, אולם דמיון כזה עלול להיות מלאכותי ומאולץ מבחינת המטופל. השאלה אם הפרשנות של העבר מפוגגת את העומסים של האירועים בהווה נותרת פעמים רבות פתוחה. 

​

בפרק זה נבחין בדימיון ובשוני שבין חומרי הלא ידוע המשפחתי ותהליכי ההעברה הרב-דוריים.