בעשורים האחרונים, מחקרים רבים מתמקדים ביישומם של מושגים חדשים בטיפול המשפחתי והזוגי ובטיפול הנפשי-האישי. השאלה הבסיסית שנשאלת על ידי כל מטפל/ת היא: האם נדע ליישם את הרעיונות והמושגים החדשים בחדר הטיפול.
מטרת החיבור הנוכחי, לחבר בין הרעיונות התיאורטיים של הלא ידוע המשפחתי לבין היישום המעשי בחדר הטיפול.
השאלה המרכזית היא: כיצד נזהה את הלא ידוע המשפחתי וכיצד ניתן ליישם את ההבנות הטיפוליות האלה בתהליך הטיפולי.
במרבית המאמרים הקליניים, המתמקדים בתיאורי מקרה והטיפול בהם, ניתן להבחין כי מטופלים רבים מדברים על עולמם הפנימי, אולם אינם מצליחים להיחלץ ממנו ולהכיר את נקודת המבט של האחר (למשל, בן זוג אינו רואה את בת הזוג, אלא רק את עצמו). לעומת זאת, מטופלים אחרים מזדהים עם בני משפחה אחרים עד כדי שכחת עצמם (לדוגמא, הורה עם ילדו), או שהם מזדהים עם בן משפחה אחד אולם מתעלמים מנקודות מבט נוספות במשפחה (כגון: בת הזוג מזדהה עם אימה ולא עם בן זוגה ואביה).
מצבים פתולוגיים ביחסי המשפחה נוצרים, כשהמבט החלקי של העצמי על בני המשפחה האחרים נמצא בפער גדול מדי, שונה מדי. האמפתיה הרגילה וההזדהות הטבעית אינן מגשרות על ההבדלים והשוני. כאשר בני המשפחה אינם מצליחים ליצור מרחבים משותפים באמצעות תקשורת אמפתית ופתוחה, נוצרות אי הבנה ואי התאמה שמחבלות בהתפתחות העצמי כמו גם באינטראקציות המשפחתיות. בדרך כלל, אלו מצבים של חומרי הלא ידוע המשפחתי.
מהי הספירלה המשפחתית
הספירלה המשפחתית היא תהליך טיפולי המנסה ליצור מרחב חדש בין המטופל, המטפל ובני המשפחה האחרים. מרחב זה נוצר בטיפול הזוגי בין בני הזוג בנוכחות המטפל ובטיפול המשפחתי בין הורים וילדים. בטיפול האישי, כשבן המשפחה אינו נמצא פיזית בטיפול, ניתן לייצג ולהנכיח את נקודת המבט של בני המשפחה האחרים במפגש הטיפולי. נכנה מרחב טיפולי זה מרחב ביניים משפחתי -בהמשך למושג של ד. וויניקוט.
מושג הספירלה בטיפול מוזכר במאמרים ומחקרים רבים של הטיפול הפסיכולוגי והטיפול המשפחתי, אולם לעיתים קרובות, התהליך נותר מופשט וקשה ליישום ישיר.
למטפל תפקיד מרכזי ופעיל ביצירת הספירלה. כאשר שני בני הזוג נמצאים בחדר, הוא עוזר לנווט בין שתי נקודות המבט הנמצאות בחדר, וליצור מרחב בינים בו שתי נקודות המבט יכולות להתקיים ולהישמע. במקרים אחרים, בהם בן המשפחה האחר אינו נמצא בחדר, הוא מחלץ את נקודת המבט שלו ומשמיע אותה – לעתים מתוך סיפוריו של המטופל, ולפעמים מתוך התחושות העולות במטפל עצמו מהאינטראקציה הטיפולית.
הספירלה המשפחתית והלא ידוע המשפחתי
כאמור, הספירלה המשפחתית מפגישה את נקודות המבט של בני המשפחה דרך התיווך של המטפל/ת. אנחנו מחלצים את הלא ידוע המשפחתי באמצעות תנועה בין כמה נקודות מבט, תנועה שחוזרת על עצמה, כמעין ספירלה.
הצעד הראשון כולל זיהוי ואיסוף של חומרי הלא - ידוע המשפחתי המאפשרים גישה ישירה לאיבחון מוקדי העומס והסבל.
הצעד השני מבוסס על הספירלה המשפחתית המורכבת הן מעולמו של העצמי והן מהדינאמיקות של יחסי הזוג והמשפחה.
הצעד השלישי מתמקד בפירוש ועיבוד חומרי הלא ידוע המשפחתי והטמעת השינוי שנובע מתהליכי הפירוש והעיבוד.
כל אחד מתהליכי הטיפול הנ"ל מתייחס למרחב הפנימי של המטפל/ת. כיצד אנו המטפלים מפענחים ומפרשים את חומרי הלא ידוע באמצעות תגובות לא מודעות, אוטומטיות, תהליכי ההעברה וההעברה הנגדית.
צעד ראשון: זיהוי חומרי הלא ידוע המשפחתי
נועם: אני לא יכול להסביר למה אני מתעצבן כל כך כשריקי רוצה להתקרב אליי. זה יכול להיות משהו רגיל, כמו לבקש שנסיע יחד את הילדים או שניסע רק אנחנו לחופשה.
ריקי: אני מרגישה שאתה מתחמק. פתאום אתה כועס ומתנתק ואני נשארת פגועה. אני שחוקה כל כך שגם אני מעדיפה את הנתק.
נועם: למרות שהבנתי בטיפול האישי מה אני משחזר מהיחסים המנוכרים שהיו בין הוריי, זה לא רק זה. ריקי בכלל לא דומה לאימא שלי. יש דברים שקורים בינינו. אני לא יכול להסביר למה אני מרגיש נחנק ביחד.
ריקי: ביום־יום, אנחנו מגדלים את שני הילדים הנהדרים, אבל התוקפנות שלך לא משתנה כלפי. כל פעם שאני מנסה להבין אותך, אתה כועס עוד יותר.
נועם: אל תאשימי רק אותי, יש גם משהו אצלך.
ריקי: אני לא אומרת שאני לא צד בעניין. אני גדלתי בבית עם המון חרדה. אנחנו מדברים הרבה על הגרעין החרדתי שהבאתי אתי, אבל אתה לא מנסה להתחשב בכלל ורק מגביר כל הזמן את הפחדים שלי.
מטפלת: נועם, מה קורה לך כשריקי מתארת את מה שהיא מרגישה?
נועם: יש משהו בתיאור שלה. תביני, כשאנחנו לא יחד אני מתגעגע אליה ורוצה שנהיה ביחד. אבל איך שאנחנו נפגשים משהו משתנה. בטיפול הזוגי הקודם נתנו לנו כלים לתקשורת יותר טובה אבל זה לא החזיק מעמד. אני מודה שאיך שאני נכנס הביתה, אני מרגיש את הכעס שלי עולה, ואז אין לי כוח ליישם.
בטיפול האישי שלהם הבינו נועם וריקי כיצד השפעות העבר של משפחות המוצא משתחזרות בחלקן ביחסים בהווה. אולם שניהם נותרים חסרי אונים. משום מה, התובנות של כל אחד לגבי היחסים עם הוריו מהעבר, אינן מצליחות לשנות את היחסים ביניהם בהווה. ההבנה כי מתרחש שחזור רק מגבירה את תחושת חוסר האונים ומעלה את התסכול ואת הכעס כלפי בן הזוג, שאינו מספק תיקון לחוויות העבר.
בצעד הראשון בטיפול, בני הזוג ובמטפל מתמקדים בפערים שבין נקודות המבט, בהסברים השונים מידי, בדחיקתם של נושאים חשובים לשוליים, בהתעלמות חד-צדדית ועוד . דברים רבים המשותפים בקשרי המשפחה הנם סמויים או ידועים רק חלקית אצל כל אחד מבני הזוג. לעיתים קיימת התעלמות בלתי מפורשת לדבר עליהם, ולעיתים אנו מתקשים לנסח או להבין את המשמעות שלהם. כאשר מצבים כאלה מצטברים לכדי נקודה קריטית, הם עלולים ליצור עומסים, סבל ופתולוגיה. לחומרים אלה קראנו "הלא ידוע המשפחתי". המטפל אוסף את החומרים האלה כדי ליצור תמונה מלאה יותר של מה שקורה בעצמי, ברגשותיו עם האחר ושל היחסים עמו.
צעד שני: חילוץ הספירלה המשפחתית
ריקי מתחילה להתעניין באופן ספציפי יותר בתחושות ובמחשבות של נועם כשהוא מתרחק וכשהיא מתקרבת. היא שואלת –איך הוא רואה אותה, היא רוצה לדעת מה הוא קולט מדבריה, מההתנהגויות שלה. נועם משיב לה דרך הנתקים שהוא מרגיש בתוכו, ההצפות שמרגיש פעמים רבות, כתוצאה מהבקשות שלה. מבחינתו הבקשות שלה אינן התקרבות אליו, אלא שהיא הופכת אותו לשלוחה שלה. הוא כבר לא מבחין מה היא רוצה בשביל כבן זוג, מה שייך לחובות הבית, מה שייך למשפחות של הוריהם, בקיצור- הכול נהפך לבלגן שלם בתוכו.
המטפלת מציינת לעצמה: כיצד ריקי מדייקת כל דבר, מכוונת, מתקנת את נועם. נועם בהדרגה כבר לא זוכר מה קרה ומתי, על מה הם רבו, למה הוא דחה את הנסיעה איתה או הצעה אחרת שביקשה עם הילדים. הקשר ביניהם יוצר דפוס של: 'אחת שיודעת --אחד שלא יודע' . הם רואים כיצד נוצר העומס והסבל מהדפוס הזה ביניהם אך שניהם לכודים בו.
מחשבותיה של המטפלת מתמקדות בפער הרב שנוצר בין השניים בחדר לבין היכולות שלהם מחוץ לחדר הטיפול, מחוץ לזוגיות, מחוץ לחדר המשפחה. איך התקבע הפיצול שהם יצרו. כיצד המסך הרגשי ממסך את החשיבה ואת הרגשות ביניהם.
Comments